<h1>שבלי הלקט דין הקיבה סימן ל"ד</h1>
<h2>דף ז.</h2>
שאל הרב ר' יהודה החסיד זצ"ל ממורי הרב ר' שמחה מאישפירא ז"ל, מורי הרב ר' שמחה תודיעני ראיה, במקום שהקצבים יהודים אומרים רוב בהמות טרפות, אם חלב של אותו מקום מותר לאוכלו. והשיב, מורי, אורו עיני בראותי מכתבך הרב ר' יהודה החסיד נר ישראל, ידעתי שמחיבה יתרה בדקתני לדון לפניך על החלב שהקצבים יהודים אומרים שרובן טרפות, הלא מפיך אנו-חיים, ועד שמורי בודקני על החלב היה לך לבודקני על הבשר, אפילו כשנבדקה הבהמה ונמצאת בלא סירכא, שאר מיני טרפות מי הכשירן, הואיל ורובן טרפות אזלינן בתר רובא. ונמצאת בהמה זו ששחוטה ובדוקה לפנינו נולדה מן הטריפה, ואפילו למאן דאמר [נ"ח ע"א] זה וזה גורם מותר, הכא גם הזכר והבהמה שנולדה בהמה זו מהם היו בחזקת טרפות. ואין זה גורם של היתר. והרי נולדה בהמה זו מהם מן הטרפה ועיברוה מן הבהמה טרפה. אלא סמכינן אמסקנא דשמעתתא, הלכתא בזכר עד י"ב חדש ובנקבה כל שאינה יולדת. ולא משכחת לה אלא כשנתעברה ולבסוף נטרפה, ופלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בעובר ירך אמו, וקי"ל כר' יהושע דאמר, עובר לאו ירך אמו ומכשרינן אפילו נולד מן הטרפה, ודאי, כל שכן שלא נחוש לטרפות הזכר דליכא אלא חד גורם. ואם רואה מורי דרוב נקבות מתעברות ויולדות וחוזרות ומתעברות ויולדות, ורוב זכרים חיים כמה שנים הרי עומדים בחזקת כשרות עד שעת העיבור ורוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות ואם לא ראינו בהם משעת העיבור ואילך שום רעותא במה נוציאנה מחזקת כשרות.
